למה בכלל בנק ישראל מגביל את הבנקים בהחלטות העסקיות שלהם?
נכון, הוא גוף רגולטורי (מווסת). נכון, מישהו צריך לעשות פה סדר.
אבל עדיין, מדוע “ההתערבות” בתחום המשכנתאות כה מסיבית?
ובכן, עד 2013 בנק ישראל כמעט ולא התערב לתאגידים הבנקאיים השונים בתנאים שלהם למתן המשכנתאות.
עכשיו נלך עוד טיפה אחורה בהיסטוריה…
שלהי 2007, (Sub-Prime), סך כל הלוואות המשכנתא בארה”ב שריחף מעליהן איום חדלות פירעון הגיע ל- 1,300,000,000,000 דולר!!!
אז מה קרה שם?
בקצרה, לאחר סיום משבר “בועת ההיי-טק” בתחילת המילניום, שוק הנדל”ן הפך מאוד אטרקטיבי וזכה גם לעידוד מצד המחוקק האמריקאי. עד מהרה, נתנו הבנקים השונים הלוואות גדולות גם לאנשים שיכולת ההחזר שלהם היתה מוטלת בספק ממש מהרגע הראשון. במהלך המשבר, הבנק המרכזי האמריקאי הוריד את הריבית שלו ממש עד ל- 0% וגרר אחריו את כל העולם לצעדי הורדת ריבית לשיעורים שלא נראו עשרות שנים.
בשנים שבין 2008 ועד 2013 זיהה בנק ישראל שהריבית האפסית (כמעט) בישראל מעודדת אנשים לקחת הלוואות בהיקפים גדולים ובאחוזי מימון גבוהים עד 90% ולעיתים אף 95% (באמצעות ביטוח החלק “המסוכן ביותר” בהלוואה ע”י חברת EMI, מה שבעצם ייקר משמעותית את אותו החלק של המשכנתא) מבלי להבין את הסיכונים הכרוכים בכך.
בעת ההיא בנק ישראל נכנס לתמונה וקבע 5 תקנות אחידות לכל הבנקים החלות על כל משכנתא:
- תקופה מירבית למשכנתא – 30 שנים ולא יום יותר
- אחוז המימון המירבי נקבע מחדש לפי מהות העיסקה
- דירה ראשונה – 75%
- משפרי דיור – 70%
- דירה שניה ואילך – 50%
- שיעבוד נכס קיים – 50%
*אציין רק שתוכנית “מחיר למשתכן” מאפשרת אחוזי מימון גבוהים יותר. נרחיב על כך בפוסט נפרד.
- לכל הפחות שליש מהמשכנתא חייב להילקח בריבית קבועה
- לכל היותר שליש מהמשכנתא יכול להילקח בריבית משתנה עם תדירות שינוי קצרה מ- 5 שנים
- יחס ההחזר לא יעלה על 50% מסך כל ההכנסות של הלווים (בפועל הבנקים מגבילים אפילו ל- 40%)
אלו ההגבלות המרכזיות נכון להיום, והן צפויות להשתנות בתקופה הקרובה, וכשישתנה משהו אדאג כמובן לעדכן כאן.
אשמח ללוות אתכם במסע הפרטי שלכם.
